אמהות עובדות- איך עושים את זה?

אני חושבת שלכל אישה יש את דרכה לממש את התפקיד המדהים והקשה הזה שנקרא אימהות. החיים היום בעולם המערבי הטורף והבולע ובטח במדינה הקטנה והמוטרפת שלנו הם ללא ספק, לא קלים. נשים בימינו עומדות מול מציאות בלתי אפשרית בעיני, הצורך למלא כמה תפקידים, שכל אחד מהם דורש הרבה משאבי זמן ואנרגיה. להיות גם אמא, גם מפרנסת ולנסות "על הדרך" להגיע למעט הגשמה עצמית היא משימה כמעט בלתי אפשרית.

גם אם את לא "אשת קריירה", ורק משלימה את הצורך בפרנסת הבית. רוב מקומות העבודה לא אוהבים להתחשב בתפקידך השני כאמא ומצפים להתמסרות מלאה. וגם אם מקבלים את העובדה שהילד חולה החורף (בפעם השלישית), וגם אם לא יעשו פרצוף כשיתקשרו מהגן שאת צריכה שוב לבוא לקחת אותו מוקדם, את עדיין תרגישי לא נעים שאת "מבריזה" מהעבודה.

רגשות אשם- סיפור חיינו. העבודה הפנימית הקשה, האינסופית והחשובה ביותר שעלינו לעשות כנשים בחיים הללו. רגשות האשם שלנו כאמהות על ש"זנחנו" את ילדינו צצים ברגע הראשון שהזאטוטים עוזבים את חיקינו החם לטובת מסגרת כלשהי. רגשות אלה הם עניין מובנה במערכת ההורמונלית שלנו כאמהות ותפקידם האבולוציוני ברור. הם מבטיחים שלא ננטוש את ילדינו ונמשיך לטפל בהם עד בגרותם (וגם אחרי..). הבעיה היא שהאבולוציה לא לקחה בחשבון שאמא צריכה לצאת לעבוד עם רגשות האשם הללו וזה לא קל. גם אחרי עבודה עצמית פנימית מודעת, לכל אחת מאתנו עמוק בפנים זה מרגיש לפעמים קצת מוזר לעבוד כל היום כדי לממן אנשים אחרים שיגדלו את ילדינו וישהו איתם שני שליש מזמן הערות שלהם ביום רגיל. יחד עם רגשות האשם מגיעה לרוב גם תחושת הקלה ושחרור, כי לבלות ימים שלמים לבד עם ילד קטן בבית זו משימה שיכולה להוציא מדעתה כל אישה בריאה בנפשה (גם כאלה עם המון סבלנות). אבל זה כבר נושא לפוסט אחר…(להוציא קישור לפוסט?)

לתוך הארבע שעות (אולי חמש, לברות המזל) שאנחנו מבלות עם ילדינו אחרי הצהריים, אנחנו רוצות ליצוק את כל האהבה, חמלה, תשומת לב והקשבה שהם צריכים. ומן הסתם גם קצת לחנך, להקנות ערכים, ליצור גבולות. קצת צפוף… ודורש המון המון סבלנות.

וכמה סבלנות יכולה להיות לאשה שכרגע סיימה 7-8 שעות עבודה אינטנסיבית מול המחשב או מול אנשים? בעבודה, את צריכה לעמוד בלוחות זמנים, יעדים, ציפיות ולהתמודד עם הבוס, או להיות הבוס בעצמך, או של עצמך, עם זה מגיעה גם אחריות רבה. בסוף היום את מגיעה הביתה, וכל מה שאת זקוקה לו זה רגע של שקט לעצמך לשבת ולנשום לסדר את המחשבות, או לעשות רגע של מדיטציה ללא מחשבות (עדיף), אחרי יום עבודה מפרך… אז זהו- שלא! כי כרגע מישהו לחץ על הסטופר ויש עוד ארבע- חמש שעות של טיפול בילדים כולל הכנת ארוחת ערב ומקלחות וסיפורים ושירים ובארבע שעות הללו רצינו ליצוק את כל האהבה, חמלה, סבלנות, הקשבה…

נשמע לכן הגיוני???

שקט, הילדים הלכו לישון. הגיע הזמן למעט מנוחה, , איזה סרט טוב או ספר, אפילו עיתון. אולי קצת זמן זוגיות איכותי… אז זהו, שלא, זה הזמן שבו נכנס התפקיד השלישי לתמונה- עקרת הבית. אם את לא סמנכ"לית או הייטקיסטית מוצלחת במיוחד, מן הסתם אין לך תקציב לעוזרת בית שתגיע שלוש פעמים בשבוע ואת צריכה לעשות את מה שצריך לעשות בעצמך. ואם זה כולל ניקיון וכלים וכביסה ולבשל משהו שיהיה למחר, הנה הלך הערב… את מגיעה מותשת וחצי מעולפת למיטה. ועכשיו את אמורה להרגיש סקסית ומושכת ולעשות אהבה עם אישך היקר, שהציפייה שלו למפגש זוגי פיזי טבעית ובריאה וחשובה לחיי זוגיות טובים. קיום יחסי מין על בסיס קבוע, חשוב גם בהיבט בריאותי ונפשי לך ולו בתפקוד השוטף של החיים המשותפים ושל כל אחד בנפרד (גם זה נושא לפוסט משל עצמו).

הכל נכון, אבל למי יש כוח???

וכשכך נראים החיים, פלא שמערכות יחסים לא מחזיקות מעמד? איך אפשר לתחזק זוגיות במצב כזה? או שכמעט לא נפגשים, או שהמפגשים טעונים עומס, עייפות, רגשות של חוסר שביעות רצון משני הצדדים… אסון!

קחו בייבי סיטר וצאו לבלות יחד. אפילו לשתות בירה איפהשהו, שימו את הילדים אצל סבתא וסעו לצימר מדי פעם. אין תקציב? עזבי את הכביסה ושבו לשתות כוס יין יחד באחד הערבים… העיקר לשמור קצת על האינטימיות.

ואת, האמא העובדת, את גיבורת היום! מחזיקה בשתי משרות מלאות לפחות, שוחקת את מלאי האנרגיה שלך עד עפר. ועדיין מרגישה קצת מתוסכלת מהעובדה שאת לא יכולה להתמסר לאף אחד מתפקידייך עד הסוף. אמרה לי פעם אשה חכמה "המשאית עם המדליות- לא מגיעה אף פעם!" ולכן, הדרך היחידה להישאר שפויה במצב הבלתי אפשרי הזה שאנו חיות בו, הוא לעגל פינות מדי פעם. כל אחת ומה שהיא מסוגלת לחיות איתו (להשאיר פעם אחת את הכלים למחר, להתעלם מהכביסה לעוד יום, לקלח את הילדים פעם ביומיים בחורף ועוד…). את הזמן לעצמך מדי פעם- תקפידי לקחת, הוא חשוב מאין כמוהו לשמירה על כוחות הגוף והנפש (יוגה, קפה עם חברה, מסז' או סתם לישון עד מאוחר בבוקר פעם ב…). תזכרי שאת הסוס שסוחב את העגלה. ובסוס צריך לטפל היטב כדי שכל המערכת תמשיך לנוע בקצב סביר. אז תאהבי את עצמך, שימי את רגשות האשם בצד! קחי לעצמך יום חופש, שימו את הילדים אצל הסבתא וסעו לצימר, כל מה שצריך כדי שתהיי מאושרת בחייך ובחיי הזוגיות שלך. כי זה העיקר! כל היתר- לוגיסטיקה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>